<h1>סימני התרומה לסימן נ"א</h1>
<h2>דף צה.</h2>
והא דאמרן היכא שאיסור לבדו ידוע ורוב ההיתר ידוע לבדו ואם פירש אחד מותר משום כל דפריש מרובא פריש הני מילי שלא ראינו שפיר' אלא מצינו הדבר מונח לארץ או ביד עכו"ם או קטן שלא נולדה לנו הספיקא עד אחר שפירש אבל אם בפנינו נפל לארץ או לקח עכו"ם משם ולא הכרנו מאיזה מקום אז אסור מן התורה זהו כמו לקח הישראל גדול ואין יודע מאיזה מקום לקח דספיקו אסור כדאיתא פרק קמא דפסחים תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכברא ושקל אחד מינייהו ולא ידעינן מאיזה צבור לקח היינו תשע חנויות וכו' לקח מאחד מהם אסור וההוא על כרחין קא מיירי שלקח אותו העכבר בפנינו דאי שלא בפנינו ולקח אמאי הוי איסור טפי מאם נמצא ביד דאמרינן דהוי מותר ובפרק התערובות דאמרינן ונכבשינהו דנציידן היינו דניידן שלא בפנינו אז נימא כל דפריש מרובא פריש אי לאו גזירה שמא יקח מן הקבוע ודווקא כי האיסור ניכר וידוע לבדו ורוב ההיתר ידוע לבדו לשם שייך לומר כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואם לקח מאחד ואין יודע מאיזה לקח אסור אבל בדבר המעורב שאין ניכר איזה אסור ואיזה היתר לשם אין לומר קבוע אלא הכל מותר אם רוב היתר במין במינו ותרומה באחד ומאה וערלה באחד ומאתים והא דמשני פרק התערובות גזירה שמא יקח מן הקבוע לאו דווקא קאמר משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא מקום שהם קבועין עדיין ולא פירשו שאוסרין משום דבעלי חיים לא בטילי כדמפרש התם או משום שהם דבר שבמנין ואם שאינו [מינו] הכל בטל בששים אפילו תרומה וערלה כדתנן במסכת ערלה שאין מינו להקל כו' כל זה פירש מורי רבינו. [התרומה סימן נ"א]. דין איסור הניכר ואצלו רוב היתר הניכר לקח מאחד מהם ואינו יודע מאיזה מהם לקח אסור מן התורה דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואם נמצא חתיכה אחת לארץ או לקחה כותי שלא בפנינו או עכבר אז מותר דכל דפריש מרובא פריש וליכא למגזר שמא יקח מן הקבוע כיון שהקבוע ניכר וידוע האיסור היכן הוא דלא מחזקינ' גברי ברשיעי ליקח מן האסור בודאי בלאו הכי יכול לקנות נבלה מן השוק אבל בדבר המעורב יחד איסור והיתר לא שייך למימר כל קבוע כמחצה ובטל שפיר ואם דבר שבמנין הוא או ראויה להתכבד דלא בטיל אפילו מעורב באלף ואסור הכל מדרבנן אם פירש אח' מהם אותו אסור גזירה שמא יקח מן הקבוע כיון דשם מן התורה בטל ואינו אסור אלא מדרבנן אי שרינן למשקל בפירש אתי למשקל בקבוע כדאיתא בפ' התערובות וזאב שדרס בהמה אחת בין הרבה בהמות שייך לדין זה ואין להתירן מטעם תערובות אפילו לאחר שפירשו זה מזה כדפרישי' ורבי' יעקב היה מתיר לאחר שפירשו זה מזה לפי דכל דפריש מרובא פריש ואולי דההיא דפ' תערובות דגזר שמא הוה מוקי לה דווקא בקדשי' וגם אין להתיר הבהמות מטעם ספק דרס בשן ומותר דאפילו דרס ביד שמא אין זאת דבסוף הלכות איסור והיתר פירשתי דדבר שיש ספק איסור דאורייתא והוא דבר שבמנין אפי' באלף לא בטיל כגון ביצת ספק טריפה דלא בטלה אפילו באלף דמורי רבינו מפרש דנתערב באלף כולן אסורות קאי אפילו אספיקא דלא כרבינו יעקב.
